ברוב השיטות בקראטה קיימים שבעה צבעים שונים של חגורות.
מתחילים עם חגורה לבנה וככל שהתלמיד לומד טכניקות מתקדמות והרמה שלו עולה בהתאם משתנה גם הצבע של החגורה שלו.
סדר של הצבעים בחגורות (מהרמה הנמוכה לגבוה) הוא: לבן, צהוב, כתום, ירוק, כחול, חום ושחור.
ישנן שיטות שבהן יש גם חגורה סגולה או חגורות בצבעים מעורבים (לבן צהוב,צהוב כתום,כתום ירוק וכו').
דירוג אנשי הקראטה מצוין באמצעות שם הדרגה ובאמצעות צבע החגורה. הדרגות מתחילות ב"קיו 10" או "קיו 9" (תלוי בשיטה), ויורדות עד ל"קיו 1".
המעבר בין דרגות אלו נמשך לרוב, בין שלושה לשישה חודשים (תלוי במאמן, במתאמן ובשיטה). בדרך כלל, ככל שהדרגה גבוהה יותר כך הגעה אליה נמשכת זמן רב יותר.
בדרגות של ילדים ישנן גם דרגות ביניים בצורה של פסים המסומנים על החגורה.לרוב ישנן בין שניים לשישה פסים המסמלים את ההתקדמות של הילד לקראת החלפת חגורה לצבע הבא.
הדרגה הבאה, אחרי "קיו 1", היא "דאן 1" ומסומלת לרוב על ידי חגורה שחורה. ממנה עולים לדרגה "דאן 2" וכך הלאה. המעבר בין דרגות אלו יכול להמשך משנתיים ועד לעשרים שנה.
ברוב השיטות במערב מקובל לסמל דרגות קיו שונות בחגורות בצבעים שונים (מנהג אשר אומץ מג'ודו), אולם ביפן התלמידים הבוגרים לובשים רק חגורה לבנה, חומה (לרוב לסמל "קיו 1", או "מועמד לחגורה שחורה") או שחורה.
החגורות וצבען לקוחות מהמנזרים בהם עסקו בזן, שם חגורה שחורה מסמלת את מי שכבר הגיע להארה ולכן יכול להדריך, וחגורה לבנה הוא מי שעוד לא.המעבר לחגורה שחורה מסמן מהפך ברמת הרצינות וברמת ההבנה של הקראטה והוא מנטלי יותר מאשר פיסי. לרוב, קבלת החגורה השחורה נתפסת כרגע שבו התלמיד הופך לחבר אמיתי בשיטה, וכוללת רישום בארגון הבינלאומי אליו המועדון שייך.
אגדה נפוצה טוענת שעם הגעת הקראטה ליפן, נוספה החגורה החומה כאשר בשעת האימון נפצעו התלמידים ממכות חבריהם. מכיוון שלא כיבסו את החגורות, הן הפכו חומות מהדם. וכך חגורה חומה העידה שהתלמיד מתאמן כבר זמן רב.
